אני מוכן לשמוע את ויקטוריה לגראנד מקריאה ספרים של עירית לינור. או לחלופין את רשימת הרכיבים של נקניקיות קפואות. אני מוכן לשמוע אותה לנצח. באופן חוזר. אני אפילו מוכן שהקול שלה יחליף את זה של הטבע.
מוזיקה לצהרי שישי
10 במאי, 2012מוזיקה לצהרי שישי
27 באפריל, 2012
קצת אחרי שבתו הבכורה, בלו אייבי, שאפה את נשימתה הראשונה, נשבע ג'יי זי שלא להשתמש יותר במילה המזלזלת ביץ'. כנראה שמשהו במבט הפעור של יצור קטן וחסר אונים גרם לו להבין שהוא טעה לאורך כל השנים האלה.
לפי ההיגיון הזה, אפשר רק להניח שלזברה קטז אין בנות.
מוזיקה לצהרי שישי
20 באפריל, 2012
אני מת על זה שהאסתטיקה בכל הקליפים של מייג'ור לייזר שומרת על אווירת סרטי האנימציה של שנות השמונים סטייל כח המחץ.
תקשיבו לסינגל החדש והעדין של הצמד שהפעם גם מארח את אמבר קופמן היפה מדירטי פרוג'קטורס.
And Europe will be stunned
18 באפריל, 2012
"ואירופה תוכה בתדהמה" זו שם העבודה שהציגה יעל ברתנא בתור נציגת הביתן הפולני בביאנלה בוונציה ב2011. בימים אלו מציגה ברתנא את קובץ העבודות הללו במוזיאוןVan Ebbe באינדהובן שבהולנד. הביקור שלי היום, יום השואה, בתערוכתה של ברתנא קיבל פתאום משמעות סימבולית, מפחידה, מעוררת, מסקרנת, לרעיון ההזויי, מוזר, אידיוטי, מעניין, מביך שמציעה ברתנא בסרטה.
התערוכה מורכבת מקובץ עבודות שנעשו כפרוייקט מתמשך בשלוש נקודות זמן, 2007, 2009, 2011. ברתנא מספרת סיפור, קובעת היסטוריה, קובעת מציאות. מהרגע הראשון אין זה מובן אם מדובר בסיפור דמיוני או באמת לאמיתה. ובגלל שהדברים כל כך מגובשים, אמינים ומשכנעים אני חושב שמוטב לשים את אמינות הסיפור בצד ולהסחף אחרי הרעיון הבלתי סביר אותו מציעה ברתנא. חזרה של שלושה מיליון יהודים לאדמת פולין, זכות השיבה של יהודי אירופה כמרפא לאוכלוסיה הפולנית החייה לצד צילה האפל של ההיסטוריה וחזרת יהודים לארץ אבותיהם. מאחורי הרעיון המקומם עומדת תנועה שהקימה ברתנא בשם "הרנסנס היהודי בפולין", קבוצה הנושאת דגל, סמל, המנון ומזכירה מאוד את קבוצות העליה וההתישבות היהודית בארץ ישראל עם הקמת המדינה.
בסרט הראשון, (סיוט), אנו רואים את סלאבומיר סיראקובסקי, נואם באיצטדיון ריק בלהט רב וקורא לשובם של יהודי פולין לאדמת המדינה כתיקון להיסטוריה. הוא קורא להקמת מרקם יחסים חדש בין פולנים לישראלים, כזה שמשאיר מאחור את המתחים, הדעות והמשקעים הרבים בין גורלות העמים.
בסרט השני, חומה ומגדל, מקימים חברי קבוצת הרנסנס היהודי ישוב חומה ומגדל באיזור הגטו בווארשה. בסרט נראים צעירים נמרצים, חדורי מוטיבציה בונים ועומלים על הישוב היהודי, לומדים פולנית באולפן, שוכבים בערימה של חברה על הדשא ומפנטזים על הישוב הישראלי-פולני הראשון על אדמת פולין. בסוף הסרט מגיע מנהיג הקבוצה, סלאבומיר סיראקובסקי ומעניק לקבוצה את דגלה המתנוסס בגאווה ממגדל הישוב.
הסרט השלישי, רצח, מציג לנו את הלוויתו של סלאבומיר סיראקובסקי שנרצח על ידי מתנקש אלמוני שהתנגד לרעיונותיו. ממעבר על פניו של המת אנחנו עוברים לצפות בעצרת לזיכרו בה נערכים נאומים ושירי אבל. ראשית נואמת אשת הנרצח ומספידה את בעלה ברצפי מילים שלא יכולים שלא להזכיר לנו את נאומי משפחת רבין עם רציחתו. ילדי הנרות יושבים במעגלים, מוחים דמעה ושרים שירים. עוד עולים ונואמים, המאיירת אלונה פרנקל נואמת בפולנית. היא מודה על ההזמנה לשוב לאדמת פולין אך יוצרת כנגד העם הפולני \ שלטענתה הרס את ילדותה ומסכמת בחשיבות ארץ ישראל לעם היהודי. אחריה עולה ירון לונדון אשר דוחה בתוקף את רעיון השיבה לפולין.
הסרטים הללו ברצף התערוכה מכילים בתוכם בעיות רבות בחברה הישראלית, ישראלים-פולנים, ישראלים-פלסטינאים, זכות השיבה, טריטוריות, שליטה וכמובן השואה. הסרטים מלאים באבחנות קטנות, ומסרים סמויים, רק מי שחיי במדינת ישראל לאורך השנים יכל לצבור ולהבין את אוצר הדימויים.
דווקא ביום השואה המחשבה על חזרה לאירופה כתהליך ציוני הפוך מעלה אין ספור מחשבות על מקורותינו ולא מעט מחשבות גם על עתידינו כחברה.
פרס שנתי חדש לאמן ישראלי
16 באפריל, 2012
אמנון בן עמי, צילום ערן לם.
והפעם מדובר בסכום מכובד ביותר, הפרס ע"ש אילנה אלוביק ז"ל הינו שנתי ומוענק זו הפעם הראשונה לצייר ישראלי פעיל ומורכב ממענק כספי, שעומד על סך 20,000$,ובנוסף קטלוג ותערוכת יחיד בגלריה של בצלאל בירושלים, יפו 23 אשר תיפתח בנובמבר 2012.
אמנון בן עמי (1955), הוא הזוכה הטרי של הפרס הנחשק. בן עמי, בוגר המחלקה לאמנות של האקדמיה בצלאל (1986) הציג תערוכות יחיד רבות ביניהן בסדנאות האמנים, גלריה שלוש, גלריה דביר ועוד. כמו כן הציג גם בתערוכות קבוצתיות בברבור, מוזיאון עין חרוד אוניברסיטת חיפה, מוזיאון תל אביב וגלריות נוספות.
בין הפרסים בהם זכה: פרס עידוד היצירה של משרד החינוך והתרבות (2008), פרס קרן ברנט ואנאלי ניומן (2006), פרס האמן הצעיר של משרד החינוך והתרבות (2001)
אמנון בן-עמי הוא צייר מרתק שמרחיב ביצירותיו את הגדרת התחום "ציור" ומאתגר את המוסכמות בקשר אליו.
ציוריו מבוססים מחד גיסא על גישה מושגית, שכלתנית והישענות על חשיבה מעמיקה ועל ניסיון להבהרה של מושגים וחוויות כמו "ראייה" או "צבע" ועל מחקר של נושאים מתחום הציור ומאידך גיסא קורנת מציוריו התלהבות חושנית מהצבע ומעצם הנעת המכחול ויצירת הדימוי על המצע. נראה שכל דבר בסביבתו הקרובה, באנאלי ככל שיהיה הופך בתהליך בלתי נלאה של יצירה עקבית לאמנות.
היצירות של בן-עמי הן אבסורדיות וניהיליסטיות לכאורה מבחינת פשטותן הרדוקטיבית ועם זה יש בהן עושר פרובוקטיבי ופיוטי ועולה מהן אהבת ציור עצומה, חוכמה ויצירתיות, בצד עומק תיאורטי.
נראה שעיסוקו המעמיק כל-כך של בן-עמי במיוחד במרכיבים הקלאסיים של הציור - עבודת מכחול, צבע (על השלכותיו החומריות, האופטיות וההיסטוריות), מצע, הופעת הדימוי הציורי, תולדות הציור– עושה אותו ראוי במיוחד להיות חתן הפרס בפעם הראשונה שהוא מוענק
את הפרס מעניקים בני מפשחת אלוביק כזכר לאילנה אלוביק שנפטרה בשנת 2006 לאחר התמודדות עם מחלת הסרטן. אלוביק הקדישה את חייה לאמנות, ויצרה במדיומים שונים- בהם ציור, קרמיקה, זכוכית וצורפות. עם היוודע לה דבר מחלתה החלה אלוביק לעסוק באופן כמעט בלעדי ביצירתה.
מוזיקה לצהרי שישי
13 באפריל, 2012
כולנו, בסתר ליבנו, רוצים להיות מתאמני אתלטיקה קלה. אתם יכולים להתכחש בנימוס, אבל כשמבטיכם יופנו אל המסכים בקיץ הקרוב גם אתם תקנאו בנשים-נערות הדקיקות והאלגנטיות ובגברים דמויי הרקולס שעה שהם מעוותים את גופם בזוויות שמתכחשות לטבע השריר האנושי.
ובינתיים, כי אנחנו לא טובים בדחיית סיפוקים, אפשר להאזין ל Elite Gymnastics ולדמיין שהמשחקים האולימפים התחילו.
סופשבוע של מוסיקה
8 באפריל, 2012סופשבוע מכונן נפל בחלקי כשאת הערב של אתמול העברתי בהופעה של Sufjan Stevens, Bryce Dessner & Nico Muhly. שעתיים שמשלבות מוזיקה קלאסית ואלקטרונית עם .הקול החשמלי והגבוה של סופיאן גרמו לי לחשוב על חלל. תעצמו את העיניים לרגע אחרי שתלחצו על הכפתור המשולש ותרוויחו רגע
אין כמו למצוא את האפיקומן. תחושה מדהימה של סיפוק וציפיה. All The Windows של Nicole Mercedesהוא בדיוק כזה ועכשיו הוא גם להורדה חינם כאן !
All The Windows
by Nicole Mercedes
